<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"ג</h1>
<h2>דף לה:</h2>
שוכר בהמה לחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה אינו חייב לשלם שום דבר השוכר דליכא פשיעה מאחר שמתה כדרכה אלא יש לו למשכיר דין עם השואל כי מה שאמרנו אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר דוקא לכתחלה אבל בדעבד ליכא פשיעות'. יש מפרש שכתב דוקא שיש עדים שמתה כדרכה אבל אם היה המשכיר שם וראה שמתה כדרכה פטור שוכר ממשכיר ושואל ישלם לשוכר ולפי זה הא דאמרי' בגמרא דפעמים שמשלם כמה פרות לשוכר כגון דאגרה ק' יום וחזר המשכיר והשאילה ממנו צ' יום וחזר השוכר והשכירה פ' יום וחזר משכיר והשאילה ממנו לע' יום וחזר השוכר והשכירה ממנו ס' יום וחזר משכיר והשאילה ממנו נ' יום ומסקי' בגמרא דמשלם משכיר לשוכר שתי פרות ולא יותר חדא דשאלה וחדא דשכירות שמיירי שמתה בתוך ימי שאלתה לפי הפי' שכתבתי נ"מ לענין פסק הלכה אף על פי שהסוגייא הזאת דלא כהלכתא כגון שהמשכיר היה שם כשמתה כדרכה דאז משלם משכיר לשוכ' כמו שכתבתי ומשלם לו שתי פרות כמו שכתבתי ולא יותר פי' חדא דשאלה שתהיה של שוכר כולה וחדא דשכירות שישתמש כל אותן הימים שנשארו ימי השכירות ובימי השאלה שהן י' ימים בכל פעם וי"מ שאפילו היה שם מפקיד כשמתה כדרכה כדין השואל עם המשכיר ונסתלק שוכר כי לא היה כי אם שלוחו כשהשאילה ולפי זה הפי' אין נפקותא בזו הסוגייא שכתבתי לענין פסק הלכה כי כולה דלא כהלכתא וכן נראה סברת רב אלפס שלא הביא כלל ולזה הפי' האחרון הסכים הרא"ש וכתב כי אפילו לזה הפי' נפקא מינה היכא דאמר ליה משכיר אם תרצה תשאלנה ויהיה דינך עם השואל ודיני יהיה עמך כאלו לא יצאה מרשותך קמא מציעא.
<h2>דף עח.</h2>
שוכר בהמה להוליך אותה במקום אחד והוליכה במקום אחר ואפילו הדרך מועט יותר ומתה מחמת אויר שעשה שם יותר רע אותו היום והוא ידוע בודאי אבל לא בספק חייב ואין הפרש בין הר להר ובין בקעה לבקעה או בין בקעה להר מאח' שידוע שהיה שם שינוי אויר אותו היום. וכן אם הכישה נחש וידוע במקום שהוליכה מצויין נחשים יותר מאותו מקום שהיה לו להוליכה מציעא. שוכר בהמה להוליכה בהר והוליכה בבקעה או בהפך ומתה מחמת אובצנא כלומר מחמת יגיעת המלאכה שנתייגעה חייב כי אם שינה מהר לבקעה שמא בהר היה לה ר(י)וח יותר ולא היתה מתייגעת כל כך ואם שינה מבקע' להר שמא בהר נתייגעה יותר מחמת עליית ההר מציעא. שוכר בהמה להוליכה בהר והוליכה בבקעה (או) [אם] הוחלקה פטור כי יותר היה לה להחלק בה[ר] [ואם הוחמה חייב. להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם החליקה חייב] ואם הוחמה פטור ואם מחמת המעלה של ההר הוחמה חייב מציעא. שוכר בהמה למשוי ולקחה חולי בעינים או נשטתית או שום חולי וראויה קצת למלאכה אומ' לו משכיר הרי שלך לפניך ותשלים מלאכתך ואינו חייב להעמיד לו חמור אחר ויפרע משכיר התוספת או יחזיר לו השכירות והוא שאמר חמור סתם מציעא. שוכר בהמה ונעשית אנגריא כלומר לעבודת המלך בין אנגריא חוזרת בין אינה חוזרת אם בדרך הליכה נוטלה אומר משכיר לשוכר הרי שלך לפניך ולא יעמיד לו חמור אח' ולא יחזיר שכירותו ואם לאו חיי' המשכיר להעמיד לו חמור אחר ודינו כדין מתה או נשבר' כאש' אכתוב למטה והוא שא"ל חמור סתם מציעא. ר"ח פי' [ע"ח ע"ב בתוד"ה אם] דרך הליכתה נטלה שפגעו בה ולא חפשו אחריה אבל חפשו אחריה ואנסוה מחמת משכיר חייב להעמיד וכו', ולפי' זה אם נטלה לסטים אין חייב להעמיד לו חמור אחר. ורש"י פירש [שם ד"ה אם בדרך] דרך הליכתה נטלה שמוליכין אותה באותו דרך שהשוכר הולך. ולפירו' זה אם נטלוה לסטים חייב להעמיד וכו' כדין מתה או נשברה וכן נראה עיקר.
<h2>דף עט.</h2>
שוכר חמור ומת או נשבר בחצי הדרך אם המשכיר עמו חייב להעמיד לו חמור א' ואם אינו עמו בשעת מיתה מוכר העור והנבלה ואם יש בדמים ליקח אחרת יקח ואם אין כדי ליקח ישכור חמור אחר ואם אין בדמים כדי לשכור על המשכיר לשלם מה שיוסיף בדמי השכירות דבמשיכת חמור נשתעבדו נכסי משכיר להעמיד לו חמור עד אותו מקום ודוקא כשאמר חמור סתם אבל אמר חמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח ואם אין בדמיה ליקח ישכור ואם אין בדמיה לשכור נותן שכר למשכיר שכרו של חצי הדרך ואפילו שלא ימצא לשכור אלא ביוקר שיצטרך לתת כל כך מכאן עד המקום שרוצה ללכת כאלו היה שוכר מן העיר שיצא ממנה ויש לו עליו תרעומת ששכר לו חמור כחוש. וכתב רב אלפס ולא תקשה מההיא דפ' המקבל דמשכן ליה פרדסא לעשר שנין וקשש לה' דלא אמרי' מכליא קרנא דהתם אפשר לעשות בלא כלוי הכרם הכא לא איפשר וגם בכאן אמרינן דאם יוכל ליקח לא ישכור. וכתבו בתוס' כי מה שאמרנו בחמור זה שנותן לו שכרו של חצי הדרך אפילו לא מצא לשכור אלא ביוקר דוקא שבמקום שמת החמור יכול למכור סחורתו ולהשתכר בה קצת כי יש בני אדם שמוליכין שם הסחורה להשתכר אבל רובם מוליכין אותם למקום שהיה הוא רוצה ללכת ואע"פ שהיה בדעתו מתחלה להוליכה שם לא בכאן כדי להשתכר יותר אבל אם במקו' שמת אין יכול למוכרה ולהשתכר בה כלל אין השוכר נותן לו כלום ואם נתן יחזיר מאח' שצריך לשכור ביותר כמו שכתבתי ומכל מקום אם מוצא לשכור כפי הדרך כמו ששכ' ממנו ונותן לו שכירותו ממה שהלך עד שמת מאחר שאינו מפסיד שום דבר השוכר בשכירות. ומה שאמרנו בחמור סתם שחייב להעמיד לו אחר כתב הראב"ד דמיירי שקנו ממנו והרשב"א כתב דלא בעינן קנין כי במסירת החמור נשתעבד כמו שכתבתי וכן נראה דעת הרא"ש. ואל יקשה לך מההיא דפ' השואל דאמרי' אזדא לי' ולא אמרינן אם יש בדמי' ליקח כמו בכאן חמור שמת עומד לימכר מה שאין כן בבית. ואין חילוק בכל זה הדין בין שכר' לרכוב או למשאוי כי אין זה החילוק אלא כשהבריקה כלומר (שלקחה) [שלקתה] חולי או שנשטתת כמו שכתבתי למעלה מציעא. שוכר ספינה וטבעה בחצי הדרך ואמר לו משכיר ספינה זו שוכר אומר יין סתם אע"פ שנתן השכירות מחזיר הכל כי לא נהנה כלום ואינו יכול משכיר להעמיד תנאו ושוכר יכול לקיימו כי יביא יין אחר והוא אינו יכול להביא אותה הספינה אבל אמר משכיר ספינה סתם ושוכר יין זה אף על פי שלא נתן השכירות יתן כל השכירות דמצי אמר ליה תן לי אותו יין ואני אתן לך שום ספינה פי' ומנכה לו כפי טרחו דאינו דומה בא טעון לבא ריקן וכן כתב רב אלפס דנותן לו כל השכירות בספינה סתם ויין זה והרא"ש כתב שנותן לו שכירו' חצי הדרך וכן כתבו התוספות. ועוד פשוט וכן כתב רב אלפס ובספינ' זו ויין זה אם נתן (לו) [לא] יטול מאחר שחבירו תופס ואם לא נתן לא יתן ובספינה סתם ויין סתם חולקין השכירות כי כל אחד יאמר אני אביא מיהו נראה מדבריו כי אם האחד הביא שלו וחבירו לא הבי' יפסיד מי שלא הביא כלומר שאם הביא זה ספינה וזה לא הבי' יין נותן לו שכירותו משלם ואם זה הביא יין וזה לא הביא ספינה לא יתן לו בעל היין כלום ואפילו מה שנתן יטול וכן כתבו התוספות, וחולקין דקאמר הכא היכא דשום אחד מהם לא קיים תנאו כי יאמר כל אחד לחבירו תביא אתה שלך כי אני מתירא שאם אביא שלי שלא תביא אתה ואפסיד טורחי הילכך חולקין מציעא. שוכר ספינ' ופרקה בחצי הדרך שמכר הסחורה לאח' והיא בתו' הספינה ומוכר נותן לו שכר שעבר ולוקח נותן השכר מכאן ולהבא אין לו עליו אלא תרעומת שמשנה דעתו כי הורגל עם הראשון כב' וצרי' להוסיף מעט חבל ביציאת זה ובהכנסת זה ואם פרקה מכל וכל כוליה אגריה יהיב ליה ואם משכח לאוגריה מיגר ובעי למית' ליה שכר פחת הספינה שפורק אותה וטוען אותה בדרך ואפילו הכי אית ליה תרעומת עליה מציעא. שוכר בהמה שוכר מניח עליו כסותו ולגינו ומזונותיו של אותו היום והוא שימצא (חמור) לקנות מזונות ממקום למקום כלומר ממלון למלון ואם לא ימצא מניח עליו מזונותיו של אותו הדרך וטעמא מפרש בגמ' כי חמר דרכיה למיטרח ולבקש מזון ושוכ' אין דרכו בכך מציע'. שוכ' בהמ' לרכוב עליה איש לא תרכוב עליה אשה אשה תרכב בין גדולה בי' קטנה ואפילו היא מעוברת או מניקה מציעא.
<h2>דף פ.</h2>
שוכר פרת חבירו לחרוש עם פועלין של משכיר ושכר בעל פרה פועלים שילכו עם פרתו וצריך שנים לחרוש אחד מנהיג שנוטל הדרבן ואחד שנוטל ראש עץ המחרישה הנקרא קנקן ואומר למשכיר לחרוש בהר וחרשו בבקעה ברשות שוכר ונשבר הקנקן פטור כי לטיבותא שינה ודין בעל הפרה עם הפועלים ובהפך חייב שוכר. פירוש והיכא דשני שוכ' שני הפועלין פטורין ושכרן לא יפסידו אף על פי ששינו דעת המשכיר ואם אין לשוכר ממה לשלם כשהו' חייב לא יעכב משכיר שכר פועלין כי היו סבורין שלא יקפיד משכיר מאחר שמסרו לשוכר לבית מלאכתו. ופשוט ואם לא שינה שוכ' הפועל אשר בידו כלי המחרישה משלם ואם היא קרקע שיש שם סלעים קשים שני הפועלים משלמין מציעא. שכר בהמה לדוש בקטני' ודש' בתבואה והוחלקה והוזקה פטור בתבואה ודש' בקטנית חייב שהקטנית מחלק' מציעא. שכר בהמה להביא חטי' והביא שעורים או תבואה והבי' תבן והבי' שעורי' כל כך כמו משקל החטי' והנפח הוי תוספת ומתה חיי' להבי' לתך חטים והביא לת' שעורי' פטור ואם לא שינה והוסיף על משאו שהתנה או על משאו הידוע חלק אח' משלשים ומתה חייב וכן בספינה וטבעה פחות מכאן פטור ונותן לו שכר התוספת פירוש שכר סתם נותן עליה משקל הידוע בעיר וכל זה במקום שאין מנהג אבל במקו' שיש מנהג הכל לפי המנהג מציעא.
<h2>דף פא:</h2>
שוכר בהמה ואמר ליה משכיר לא תלך במקום פלוני שיש שם מים לך בדרך פלוני שאין שם מים ולא עשה כן אלא שינה ומתה הבהמה וטוען שוכר כי לא היה שם מים בדרך אינו נאמן מטעם מגו דיכול לומ' שהלך בדרך שאמר ליה משכיר מאחר שיש עדים שהמים מצויין באותו הדרך שהלך ואינו נאמן אפילו בשבועה אם לא הביא עדים שלא היה שם מים מציעא.
<h2>דף צ.</h2>
בהמה הנשכרת אוכלת בין בתלוש בין במחובר ולא דוקא דיש שאמרה תורה אלא כל דבר שעושה בו הבהמה מציעא. אינו עושה מלאכה בבהמתו ערבית ומשכירה שחרית מציעא. רשאי בעל הבהמה לסגף פרתו כדי שתאכל הרבה בשעה שדשה ורשאי שוכר להאכילה פקיעי עמי' כדי שלא תאכל הרבה בשעה שדשה מציעא. בהמה אוכלת ממשוי שעליה בדרך הליכתה ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם מציעא. ישראל האומר לגוי חסום פרה ודש בה תבואתך בעיא היא בגמרא מציעא פרק השוכר הפועלים וכתב הראב"ד כי אזלינן לקולא דלא איפשיטא והרא"ש כתב כי איפשיטא ואסור וכן נראה דעת התוספות והרמב"ם ז"ל כתב כי אסור ואינו לוק' בשכירות מציעא. פרות המרכסות בתבואה כלומר מהלכות שירט הדרך עליהם או שהולכות עליה אחר מירוח כדי להסיר קליפתן אינו עובר משום בל תחסום אבל מפני מראית העין מביא טרסקל ותולה בפיהם או מביא כרשינין ונותן לה ואם היתה מתרזת מחולי מעי' חוסמ' כי אין התבואה יפה לה. ומה שכתבתי ממרכסות מיירי שאין דעתו לאפות ממנה פת וכבר הוקבע למעשר אבל דעתו לאפות ממנה פת עובר משום בל תחסום עד שהוקבע לחלה כמו שכתבתי בפועלים מציעא. דש בפרתו של גוי עובר משום בל תחסום מציעא חסימה אסורה אפילו חסמה מבחוץ מציעא. חסימה אינו חייב אלא אם כן דש מציעא. חוסם פרה ודש בה לוק' ומשלם ארבע קבין לפרה ושלשה לחמור דאין זה לוקה ומשלם דמשע' משיכה איחייב במזונותיה ומלקות בשעת חסימה מציעא. חסמה בקול חייב מציעא.
<h2>דף צד.</h2>
שאלה בבעלים ואפילו פשיעה בבעלים או גנבה בבעלים כלומר כשלוקח הבהמה או הכלי הם לשמור או לשאול ולוקח הבעלים לשום דבר אחר אף על פי שלא יהיה באותה מלאכה פטור והוא שבשע' שאירע בבהמה או בכלי האבדה שיהיו הבעלי' מתעסקים באותו דבר שהשאילם שומר או שואל ולא בדבר אחר והוא שלקחו הדבר שהן שומרין או שואלין עליה לדעת הבעלים ובין שאל או שכר הבעלים פטור אפילו מפשיעה בין שכר בעלים ואחר כך בהמה או הכל ביחד אבל שכר בהמה ואחר כך שאל בבעלים חייב וכיון שיצתה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור מציעא. השאילני חלוקך שאלך לבקר אבי שהוא חולה והלך ומצאו שמת קורע בו ומאחה אותו כלומר תופר הקרע ומחזיר למשאיל החלוק ונותן מה שנפחת בעבור הקרע ואם לא הודיעו שהולך לבקר חולה לא יגע בחלוק לקרוע בו. ויש מפרשים שאמר לו חולה סתם אבל אמר ליה אבי אין צריך לתופרו ולא יתפרו מה שהו' קרע שאינו מתאחה ועל מנת כן השאילו. ואם השאילו חלוקו לילך לבית האבל מתי יחזירנו לו תמצא למטה בדין סתם שאלה במועד קטן [כ"ו ע"ב]. השוכר פרה לחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה כבר כתבתי למעלה שאינו חייב לשלם שוכר אלא ישבע שוכר שמתה כדרכה ויעמוד לדי' השואל עם בעלים הראשונים ותחזור פרה לבעלים ראשונים ואם התנה עמו שישאילנה ודין יהיה עמך כאלו לא יצאתה מרשותך תחזור פרה לשוכר כי השואל חייב באונסין מה שאין כן השוכר מציעא [ל"ה ע"ב]. שם שאלה אחד ושם שכירות אחד פירוש כי בכל מקום שנאמר שאלה בבעלים הוא הדין בשכירות ודין אחד להם בכל אלו העניינים כלומר לענין שאלה בבעלים או שכירות בבעלי' מציעא. שואל שלא מדעת גזלן הוי מציעא. שמור לי היום ואני אשמור לך למחר וכן תשאילני ואשאילך נעשה שומר שכר אבל אם הכל היום כמו שמור לי ואשמור לך הוה ליה שמירה או שאלה בבעלים ופטורי'. השותפי' ששאלו זה מזה הויא שאלה בבעלים מציעא.
<h2>דף צו.</h2>
שאלה לרבעה או לראות בה או לעשות בה פחות משוה פרוטה או שאל שני פרות לעשות בהן שוה פרוטה ספק כי היא בעיא ולא איפשיטא ולא מיחייב בדין שואל אבל איכא שוה פרוטה בהנאה לשואל חייב בגנבה ואבדה כדין שומר שכר הואיל ונהנה ממנה וכן כתבו הפוסקים מציעא. ועוד פשוט ושואל חייב במזונותי' של שאולה כל ימי שאלתה. שאל בהמה או שום דבר מהשותפין ונשאל לו אחד מהן או שותפין ששאלו ונשאל (לו אחד) [לאחד] מהן ספק אי הוי' שאלה בבעלים כי היא בעיא ולא איפשיטא ולא מחייב בדין שואל אב' אם נהנה שואל בשוה פרוטה מחייב בגנבה ואבדה כדין שומ' שכר הואיל ונהנה ממנה וכן כתבו הפוסקים אבל שותפין ששאלו זה מזה הויא שאלה בבעלים מציעא שאל מן האשה פרת נכסי מלוג ונשאל לו בעל האשה ששאלה לעשות מלאכה בנכסי מלוג ונשאל הוא לבעלה לא הויא שאלה בבעלים וחיי' דקניי' פירות לאו כקנין הגוף דאמי אבל אשה ששאלה לבעלה הויא שאלה בבעלים אבל עבד ידו כיד רבו והויא שאלה בבעלים מציעא.
<h2>דף צו:</h2>
שואל אם מתה מחמת מלאכה פטור וכל שכן כחש מחמת מלאכה ומתה מחמת מלאכה הוא שדרך הליכה נפלה ומתה והשואל לא שינה בה ולא פשע בה או נתייגעה ונתחממה ומתה אפי' לא מתה מיד אלא שנכנ' בה עייפו' מטורח הדר' ומתבוא' והלכ' מתה מחמת מלאכ' קרינן בה אבל אם מתה בדרך ולא הרגיש בה עייפות טורח הדר' לא יוכל לישבע שמחמת מלאכה מתה. וכחש שלא מחמת מלאכה נראה שחייב אבל יש מבעלי התוספות שכתבו שפטור כאשר אכתוב מציעא. שוכר בהמה מחבירו ונולד בה מכה ברגלה בפשיעת השוכר כגון ששינה בה ולא הוי מחמת מלאכה קצת בעלי התוספות כתבו כיון שסופה להתרפא' מאות' פשיעה פטור לשלם דמי נזקו ויש אומרים שמשלם נזק ולפי' דברי הפוטרי' אפי' כחש שלא מחמת מלאכה פטור מציעא. שואל ששיבר כלי נוטל משאיל השברים ונותן לו שואל הפחת כמו שהיה בשעת שבירה ומשלים עליהם דמי הכלי ואם הוזלה משעת שבירה עד יום התשלומים ההפסד למשאיל שהוא הניזק דמשעת שבירה קיימא ברשו' ניזק מציעא.
<h2>דף צז.</h2>
הרוצה לשאול שום דבר ולהיות פטור מטעם שאלה בבעלים לימא שואל למשאיל תן לי מים לשתות ואי משאיל פקח נימא ליה משוך תחלה בהמה ואחר כך אתן לך לשתות כדי שלא תהא שאלה בבעלים מציעא מקרי דרדקי שתלא טבח' ואומנ' וספר מתא ששאלו שום דבר לשום אחד מבני העיר הויא ליה שאלה בבעלים כל זמן שהוא עוסק במלאכתם כך פסק רב אלפס והרמב"ם ז"ל כתב [שאלה פ"ב ה"ג] שהוא שאלה בבעלים בו ביום שהוא יושב בו לעסוק במלאכתו אם השאיל או השכיר לאח' מאלו שהוא עוסק במלאכתן הרי זו שמירה בבעלים עד כאן. והתוספות כתבו וכן הרא"ש כי מאחר שבכל זמן אם יצטרך לשום אחד מבני העיר מחוייב לעשות מלאכתו כל זמן נקרא שאלה בבעלים וכן פירש הראב"ד אף על פי שאינו עוסק בה לפי שאינו רשאי לישמט מהם אבל מכל מקום הוא אם שאל שום דבר מהם אינו שאלה בבעלים מציעא שאלה בבעלים מקרי מזמן שמכינין עצמן ללכת כגון אם אמר ליה השאילני פרתך והשאיל לי אתה עמה כגון שהתחיל ללכת עמה אף על פי שעדין לא יצא מביתו כב' התחילה שאלתו ונקראת שאלה בבעלים כי בעלים באמירה מציעא. שותפין או שכיר חדש או שכיר שנה בכל שעה הויא לה שאלה בבעלים מציעא. הרב ששונה לתלמידו אם תלוי ברב ללמד להם אי זו מסכתא שירצה ואפילו התחילו מסכתא אחת יכול הרב לשנותם למסכתא אחרת אז הם שאולים לו ואם לקח שום דבר שאול מאותם הויא ליה שאלה בבעלים ואם הדב' תלוי בתלמידים הוא שאול להם ואם הם שאלו שום דבר ממנו הוי' ליה שאלה בבעלים. ואם אין הרב יכול לשנותם ולא הם לרב בלא הסכמת שניהם אינם שאולי' זה לזה כלל. וביום הפר' שצריך בהכרח לומר מענין היום ומאותו מועד הרי הוא שאול להם והם אינם שאולים לו וכן מוכח מציעא. שוכר בהמה ויצא משכיר לסייע להם להגביה המשוי על הבהמה ומתה בפשיעה או נגנבה הוה לי' שכירות בבעלים ופטור. ואם לקשור החבילו' סייע משכיר לבד לא הוי שכירות בבעלים ופטור מציעא.
<h2>דף צז:</h2>
אמר לו שתי פרות מסרתי לך פלגא דיומא בשאלה ופלגא דיומא בשכירות וחד יומא בשאלה ומתו שתיהן בשעת שאלה ושוכר טוען האחת בעת שאלה מתה והאחר' איני יודע אם מתה בעת שאלה או בעת שכירות הוא מחוייב שבועה מאחר שמודה מקצת ואינו יכול לישבע שאומר איני יודע ומשלם וכן שלש פרות תרתי בשאלה וחדא בשכירות ומשאיל טוען תרתי דשאלה מתו ושואל טוען אין חדא דשאלה מתה ואידך לא ידע אי דשאלה אי דשכירות. ואם כל אחד טוען וודאי כגון זה או' שאולה וזה אומר שכורה נשבע שואל שמתה כדרכה. וכתבו התוספות שיכול לגלגל עליו ששכורה מתה ואינו יכול לישבע ומשלם תרתי אם האמינו או שמא אינו יכול לגלגל עליו מאחר שמשכיר טוען שמא כי אין מגלגלין בטענת שמא זולתי בדבר שרגלים לדבר כמו שכתבתי בדיני גלגול שבועה וכן כתב הרא"ש. ועוד פשוט זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע ה"ל ממון המוטל בספק וחולקין כדין ממון המוטל בספק מציעא.
<h2>דף צח:</h2>
שאלה בבעלים ואחר כך שכרה שלא בבעלים או שאלה בבעלי' וחזר ושאלה אם חזרה שאלה למקומה או שכרה ושאלה וחזר ושכר' אם חזר' שכירות למקומה כלומר כמו שהיה מתחלה בבעלים אפילו ששכרה עתה שלא בבעלים כל אלו ספק ולא מפקינן ממונא משואל כי היא בעיא ולא איפשיטא ומספקא לא מפקינן ממונא משואל. ויש גרסאות שכתוב בהן בגמרא מציעא תרתי אם תמצא לומר בשתים הראשונות שכתבתי והשתים אם תמצא לומר הם לפטור ולדעת הגאונים שכתבו שאם תמצא לומר הוא פשיטות כבר איפשיטו השתי בעיות הראשונות לפטור. ויש גרסאות שאין כתוב בהן אם תמצא לומ' אלא בבעיא ראשונ' ולפי זה לא איפשיטא אלא ראשונה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בשאלה ופקדון פ"ב [ה"י] שלא כתב פשיטות לפטור אלא בבעיא ראשונה מציעא. ונראה דשאלה בבעלים ושאלה שלא בבעלי' או שכרה בבעלי' ושכרה שלא בבעלי' פטור וכן הדין אם שאלה ראשונה שלא בבעלים ואחרונ' בבעלי'. שואל בהמה ושלח' משאיל ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה פטור ואם אמר ליה שואל שלחה לי ביד בנך וכו' או שאמר ליה משאיל הריני משלחה לך ביד בנך וכו' ואמר ליה שואל שלח ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה צריך שיתן אותה לשליח במצות משאיל ואם נתנה שלא במצותו חייב עד שתגיע לידו של משאיל והוא שהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלת' והחזירה על יד שליח שלא במצות משאיל פטור בשואל וחייב בשומר שכר. ועבדו שאמרנו שחיי' כשמשלח ביד עבדו של משאיל במצות שואל הוא עבד עברי ואז חייב עליה שואל מאחר שהוא במצותו אבל כנעני ידו כיד רבו ועדין לא יצאת מרשות משאיל נפטר אפילו במצות שואל שא"ל הכישה במקל והיא תבא הוה לי' במצות שואל בשעת שאלה וחייב או במצות משאיל בשעת חזרה שא"ל כך משאיל לשואל נפטר שואל מציעא.
<h2>דף צט.</h2>
שואל שום דבר מחבירו ומשך אף על פי שלא התחיל עדין במלאכה אין משאיל יכול לחזור ומ"מ חייב שואל באונסיו מיד בלא שום משיכה או כשאמר לו שלחה לי דהא שומר חנם חייב בפשיעה בלא משיכה מיד כשאמר הנח לפני כמו שכתבתי וכמו כן מיד כשאמר ליה הכישה במקל והיא תבוא ויצתה לרשות הרבים במקו' שאי' משיכ' קונה אף על פי שיכול משאיל לחזור בו כל זמן שלא עשה מעשה הנקנה במקח וממכר מכל מקום מיד שנסתלק שמירתו המעולה של בעל הבהמה נכנסה בשמירת השואל וחייב באונסיה מציעא. ויש מי שכתב דשואל אינו חייב באונסיה עד שימשוך וראשון נראה עיקר וכן כתב הרא"ש כי בודאי שומר חנם ושומר שכר מיד שאמרו הנח לפני דנתחייבו כל אחד בדינו. וגם בעל הבית שהוא המפקיד יכול לחזור בו כל זמן שירצה ושוכ' יש מי שכתב משימשוך ויש מי שכתב מכי יתן מעות כאשר אכתוב למטה. ויש מי שכתב בשומר שכר כי מיד שנתחייב בגנבה ואבדה נתחייב בעל הבית בשכירותו ואם יחזור יפרע לו שכירותו ויש מי שכתב דלא נתחייב בשכירותו עד שימשוך כשאר האומנין וכן נראה עיקר וכתבתיו מדין זה בחלק ראשון. שכירות מטלטלין נקנה בכסף ואינו יכול לחזור בו וכן כתב הרמב"ן ז"ל ודקדקו מגמרא מציעא מההיא דבר תורה מעות קונות ויש מהגדולים שכתבו דאין מעות קונות בשכירות מטלטלין זולתי כשמשך וכן כתבו התוספות.
<h2>דף קג.</h2>
שואל אדם בטובו לעולם זה הדין פשוט בגמרא מציעא ויש מי שפירש אותו כך האומר לחבירו השאילני כלי זה בטובו נוטלו כל זמן שהוא טוב ואפילו החזירו חוזר ונוטלו כשיצטרך והוא דקנו מיניה דאי לא קנו מיניה מה אהדרי קנת' משיכ' ראשונ' ולכשלא יהא ראוי למלאכה לא יחזור ויתקננו כי לא השאילו לו אלא כל זמן שהוא טוב אלא יחזיר לו שבריו וכפרש"י ויש פירוש אחר בשם גאון השואל כלי מחבירו להשתמש בו ואמר ליה השאילני בטובתך כלי זה להשתמ' בו ולא קבעה זמן לחזרתו ישתמש בו ואינו חייב להחזירו לבעליו עד שיכלה הברזל ומהדר ליה קתא כדמפרש בגמרא והוא דקנו מיניה כומר דאושליה סתם ולא קבע לו זמן וכן כתב הרמב"ם בשאלה פ"א [ה"ח]. ויש שדחו זה הפירוש מציעא, ופי' גאון תפשו עיקר סתם שאלה כתב ר"ת שהיא ל' יום כמו הלואה והביא ראיה מפר' כל הבשר מחולין [ק"י ע"ב] טלית שאולה ודחו לו זאת הראיה והסכימו רוב הפוסקים דכל זמן שירצה יתבע אותו זולתי אם התנ' עמו לזמן ידוע או לדבר ידוע וכן נראה מאבל רבתי דגרסי' התם המשאיל חלוק ללכת לבית האבל אינו רשאי ליטלו עד שיצאו ימי האבל וברגל עד שיצאו ימי הרגל ובמשתה עד שיצאו ימי המשתה ונר' הא בסתם יכול ליטלו קודם זה וכן כתב הרמב"ן ז"ל מכות ובפ' כל הבשר. מי שאמר לחבירו השאילני קתיך לחפור בה זה הפרדס חופר בה אותו פרדס ואם אמר פרדס סתם חופר בה באי זה פרדס שירצה ואם אמר פרדסי חופר בה כל פרדסו שלו ומחזיר לו הקת שלו. השאיל ממנו באר מים חיים להשקות ואמ' לו באר זה ונפל אינו חייב לבנותו ואם אמר באר סתם בונה שואל כמה בארות בקרקע משאיל עד יעלה בידו אחד טוב והוא דקנו מיניה דמשאיל בגמרא מציעא.
